<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוסי בר יהודה</h1>
<h2>דף יח.</h2>
רבי יוסי בר יהודה. בכמה מקומות. ובר פלוגתיה דרבי הוה כדאשכחן בכמה דוכתי. ורבו של רבי היה דגרסינן בערבי פסחים [קי"ב ע"ב] שלשה דברים צוה רבי יוסי בר יהודה את רבי אל תצא ואל תעמוד ואל תכנוס והתם מפרש להו. ואע"פ שרבינו הקדוש [היו לו] תורה וגדולה במקום אחד [גיטין נ"ט ע"א]. בדבר שהיה רבי יוסי בר יהודה מורה לא היה בו כח להחזיר. דהכי גרסינן בשלהי שבת [קנ"ה ע"ב] אין גובלין את הקלי וי"א גובלין ומאן י"א אמר רב חסדא רבי יוסי ב"ר יהודה דתניא אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו מים האחרון חייב דברי רבי רבי יוסי ב"ר יהודה אומר עד שיגבל. ומסקנא דלא שנא מורסן אע"ג דלאו בר גיבול הוא אפילו הכי תניא אין נותנין מים למורסן דברי רבי, רבי יוסי בר יהודה אומר נותנין מים למורסן. אע"ג דהוה ליה למימר כיון דאין דרכו לגבל דהא אין צריך נתינת מים דליהוי גבול, קמ"ל דאף מורסן סבירא ליה דצריך קצת גיבול ובנתינת מים לחוד לא הוי גבול. מיהו בדיו ובסימנין פליגי אביי ורב יוסף אי נתינת מים לחודיה מחייב או לא. דלרב יוסף דיו וסימנין ואפר דינן שוה [לקמח] דלרבי יוסי ב"ר יהודה עד שיגבל [ולאביי דוקא בקמח אינו חייב לר'י יוסי ב"ר יהודה עד שיגבל], משום דבני גיבול נינהו. אבל דיו וסממנין ואפר נתינת מים לחוד היינו גיבולי לר' יוסי ב"ר יהודה אבל עפר ומורסן בני גיבול נינהו יותר מדיו וסימנין ואפר.
ולפי זה לא קשה ולא מידי ההיא סוגיא דפ"א דשבת דתנן אין שורין דיו וסממנין ודייקינן עלה מאן תנא דנתינת מים לדיו זו היא שרייתו אמר רב יוסף רבי היא, ומייתי מהא ופליג עליה אביי. והכא תנן [קנ"ה ע"ב] מהלקטין לתרנגולין ונותנין מים למורסן אבל לא גובלין. ובגמרא אמר אביי אמריתא קמיה דמר מתניתין מני רבי יוסי בר יהודה היא. דתניא אחד נותן את המים וכו'. ותו תניא בהדיא דנותנין מים למורסן דברי רבי יוסי בר יהודה, אבל לא לרבי. ולאביי מיתוקמא שפיר הני תרי סתמי דנותנין מים למורסן אע"ג דלאו בר גיבול הוא כמו קמח, מיהו גיבול שייך ביה כדקתני בהדיא אבל לא גובלין. ובדיו וסממנין ואפר מודה דלאו בר גיבול הוא כלל הילכך אין שורין. ומשום דלא תיקשי סתמא אסתמא דחיק אביי נפשיה לאוקמוהו להנהו תרי מתניתא דפרכיה רב יוסף והא תניא אחד נותן את המים ואחד נותן את האפר. ושני אביי מאי אפר עפר דעפר האי צריך גיבול, ומשום הכי פטר רבי יוסי ב"ר יהודה בנתינת מים לחוד. אבל באפר מודה כמו בדיו וסממנין. ותו פרכיה והתניא אפר והתניא עפר דבתרוייהו אמר רבי יוסי בר יהודה עד שיגבל. וא"ל אביי מידי גבי הדדי תניין האי תנא דאפר קרי לעפר אפר, הילכך תרוייהו סתמי כרבי יוסי ב"ר יהודה מיתוקמי. ונראה דאף רב יוסף מודה לאביי. דאי לא לרב יוסף קשיא סתמא אסתמא, ולא אשכחן תנאי אחריני דפליגי בהא אלא רבי ורבי יוסי ב"ר יהודה. הילכך לא מצי רב יוסף לשנויי תנאי שקלת מעלמא כדרגיל לשנויי [נ"א ע"ב]. וכן נמי רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי דבדיו סבר הכי ובמורסן הכי. פליגי בכולהו אליבא דרב יוסף.
וכיון דרבי גופיה סתם לן כרבי יוסי ב"ר יהודה אע"ג דכולהו שני פליג עליה ורבי לא חזר בו. ונראה דהלכה כרבי יוסי ב"ר יהודה, שהרי הלכה למעשה נהגו כרבי יוסי ב"ר יהודה. דהכי גרסינן [קנ"ו ע"א] כתוב אפינקסיה דלוי אמרתי קדם רבי ומנו רבינו הקדוש על דהוו גבלין שתיתא בבבל והוה צווח ולית דשמע ליה, ולית חילא בידיה למיסר מדרבי יוסי ב"ר יהודה. וכיון דמסקינן, אמר אביי אמרית קמיה דמר דהיינו מסתמא רבה בר נחמיני שגדלו מתניתין רבי יוסי ב"ר יהודה היא. והכי אסיק קמיה ש"מ דקיבלה. וכן הלכה כך נראה לי. גרסינן בפ"א בתוספתא דשבת [ה"ט] אמרו בית שמאי לבית הילל אי אתם מודים שאין צולין בשר ביצה ובצל ערב שבת עם חשיכה אלא [כדי] שיצולו מבעוד יום, אף דיו וסממנין וכרשינין כיוצא בהן. אמרו להן בית הילל אי אתם מודים שטוענין קורת בית הבד ותולין עיגולי הגת ערב שבת עם חשיכה, אף דיו וסממנין וכרשינין כיוצא בהן. אילו עמדו בתשובתם ואלו עמדו בתשובתם. אלא שבית שמאי אומרים ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שתהא מלאכתך גמורה מע"ש. ונראה דמששת ימים דייקא דבששת ימים תהא גמורה כל מלאכתך. ובית הילל אומרים ששת ימים ועשית מלאכתך, עשה אותה כל ששה. ובירושלמי [פ"א ה"ה] מאי טעמייהו דבית שמאי, ששת ימים וגומר שתהא כל מלאכה גמורה מבעוד יום. ומאי טעמן דבית הילל ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי. ומאי מקיימין בית הילל טעמן דבית שמאי בעוברי בְי0ד0ן. נראה הפירוש בעושה מעשה בידים לאפוקי האי דממילא. ומאי מקיימא בית שמאי טעמא דבית הילל ששת ימים (תעבוד) [תעשה מעשיך] וביום, בהדה דתני פותקין מים לגינה וכו'.
<h2>דף קנה:</h2>
רבי יוסי בר יהודה. בכמה מקומות. ובר פלוגתיה דרבי הוה כדאשכחן בכמה דוכתי. ורבו של רבי היה דגרסינן בערבי פסחים [קי"ב ע"ב] שלשה דברים צוה רבי יוסי בר יהודה את רבי אל תצא ואל תעמוד ואל תכנוס והתם מפרש להו. ואע"פ שרבינו הקדוש [היו לו] תורה וגדולה במקום אחד [גיטין נ"ט ע"א]. בדבר שהיה רבי יוסי בר יהודה מורה לא היה בו כח להחזיר. דהכי גרסינן בשלהי שבת [קנ"ה ע"ב] אין גובלין את הקלי וי"א גובלין ומאן י"א אמר רב חסדא רבי יוסי ב"ר יהודה דתניא אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו מים האחרון חייב דברי רבי רבי יוסי ב"ר יהודה אומר עד שיגבל. ומסקנא דלא שנא מורסן אע"ג דלאו בר גיבול הוא אפילו הכי תניא אין נותנין מים למורסן דברי רבי, רבי יוסי בר יהודה אומר נותנין מים למורסן. אע"ג דהוה ליה למימר כיון דאין דרכו לגבל דהא אין צריך נתינת מים דליהוי גבול, קמ"ל דאף מורסן סבירא ליה דצריך קצת גיבול ובנתינת מים לחוד לא הוי גבול. מיהו בדיו ובסימנין [י"ח ע"א] פליגי אביי ורב יוסף אי נתינת מים לחודיה מחייב או לא. דלרב יוסף דיו וסימנין ואפר דינן שוה [לקמח] דלרבי יוסי ב"ר יהודה עד שיגבל [ולאביי דוקא בקמח אינו חייב לר'י יוסי ב"ר יהודה עד שיגבל], משום דבני גיבול נינהו. אבל דיו וסממנין ואפר נתינת מים לחוד היינו גיבולי לר' יוסי ב"ר יהודה אבל עפר ומורסן בני גיבול נינהו יותר מדיו וסימנין ואפר. ולפי זה לא קשה ולא מידי ההיא סוגיא דפ"א דשבת דתנן [י"ח ע"א] אין שורין דיו וסממנין ודייקינן עלה מאן תנא דנתינת מים לדיו זו היא שרייתו אמר רב יוסף רבי היא, ומייתי מהא ופליג עליה אביי. והכא תנן [קנ"ה ע"ב] מהלקטין לתרנגולין ונותנין מים למורסן אבל לא גובלין. ובגמרא אמר אביי אמריתא קמיה דמר מתניתין מני רבי יוסי בר יהודה היא. דתניא אחד נותן את המים וכו'. ותו תניא בהדיא דנותנין מים למורסן דברי רבי יוסי בר יהודה, אבל לא לרבי. ולאביי מיתוקמא שפיר הני תרי סתמי דנותנין מים למורסן אע"ג דלאו בר גיבול הוא כמו קמח, מיהו גיבול שייך ביה כדקתני בהדיא אבל לא גובלין. ובדיו וסממנין ואפר מודה דלאו בר גיבול הוא כלל הילכך אין שורין. ומשום דלא תיקשי סתמא אסתמא דחיק אביי נפשיה לאוקמוהו להנהו תרי מתניתא דפרכיה רב יוסף והא תניא אחד נותן את המים ואחד נותן את האפר. ושני אביי מאי אפר עפר דעפר האי צריך גיבול, ומשום הכי פטר רבי יוסי ב"ר יהודה בנתינת מים לחוד. אבל באפר מודה כמו בדיו וסממנין. ותו פרכיה והתניא אפר והתניא עפר דבתרוייהו אמר רבי יוסי בר יהודה עד שיגבל. וא"ל אביי מידי גבי הדדי תניין האי תנא דאפר קרי לעפר אפר, הילכך תרוייהו סתמי כרבי יוסי ב"ר יהודה מיתוקמי. ונראה דאף רב יוסף מודה לאביי. דאי לא לרב יוסף קשיא סתמא אסתמא, ולא אשכחן תנאי אחריני דפליגי בהא אלא רבי ורבי יוסי ב"ר יהודה. הילכך לא מצי רב יוסף לשנויי תנאי שקלת מעלמא כדרגיל לשנויי [נ"א ע"ב]. וכן נמי רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי דבדיו סבר הכי ובמורסן הכי. פליגי בכולהו אליבא דרב יוסף. וכיון דרבי גופיה סתם לן כרבי יוסי ב"ר יהודה אע"ג דכולהו שני פליג עליה ורבי לא חזר בו. ונראה דהלכה כרבי יוסי ב"ר יהודה, שהרי הלכה למעשה נהגו כרבי יוסי ב"ר יהודה. דהכי גרסינן [קנ"ו ע"א] כתוב אפינקסיה דלוי אמרתי קדם רבי ומנו רבינו הקדוש על דהוו גבלין שתיתא בבבל והוה צווח ולית דשמע ליה, ולית חילא בידיה למיסר מדרבי יוסי ב"ר יהודה. וכיון דמסקינן, אמר אביי אמרית קמיה דמר דהיינו מסתמא רבה בר נחמיני שגדלו מתניתין רבי יוסי ב"ר יהודה היא. והכי אסיק קמיה ש"מ דקיבלה. וכן הלכה כך נראה לי. גרסינן בפ"א בתוספתא דשבת [ה"ט] אמרו בית שמאי לבית הילל אי אתם מודים שאין צולין בשר ביצה ובצל ערב שבת עם חשיכה אלא [כדי] שיצולו מבעוד יום, אף דיו וסממנין וכרשינין כיוצא בהן. אמרו להן בית הילל אי אתם מודים שטוענין קורת בית הבד ותולין עיגולי הגת ערב שבת עם חשיכה, אף דיו וסממנין וכרשינין כיוצא בהן. אילו עמדו בתשובתם ואלו עמדו בתשובתם. אלא שבית שמאי אומרים ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שתהא מלאכתך גמורה מע"ש. ונראה דמששת ימים דייקא דבששת ימים תהא גמורה כל מלאכתך. ובית הילל אומרים ששת ימים ועשית מלאכתך, עשה אותה כל ששה. ובירושלמי [פ"א ה"ה] מאי טעמייהו דבית שמאי, ששת ימים וגומר שתהא כל מלאכה גמורה מבעוד יום. ומאי טעמן דבית הילל ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי. ומאי מקיימין בית הילל טעמן דבית שמאי בעוברי בְי0ד0ן. נראה הפירוש בעושה מעשה בידים לאפוקי האי דממילא. ומאי מקיימא בית שמאי טעמא דבית הילל ששת ימים (תעבוד) [תעשה מעשיך] וביום, בהדה דתני פותקין מים לגינה וכו'.
